עצי ברושים נצבים ״דום״ במבוא הנצח, כזקיפי מלכות על משמרתם, ומאיטים את צעדיך.

חרש חרש אתה עובר בפתח השער, זהיר ונזהר, לבל תחרוק דלת על צירה ולא תופרע דממת הקודש.

רבות המצבות, ומעטים הדברים. אין אלה כי אם בת־קול למגלת סבל רבה, רק הד גווע ממרחקים. איה סופר איה מונה. אילו נתן פה לגלי־האבנים הרובצים דומם במורד החורשה, לא הרחק משם...

*

״הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו״:

זאב שפירא

ורעיתו

דבורה

השיבו נשמתם יום אחד. באניה אחת שמו פניהם לארץ אבות, ונתקרבו הלבבות לאהבה. בבירות עלו העירה כל בני החבורה ופניהם אל הרב דמתא לסדר קידושין לזוג הצעיר. לחופי הארץ נכנס הזוג מקודש לחיי עמל וסבל. הנאהבים והנעימים אף אל חיי הנצח נכנסו יחדיו: ברית עולם

לחיים ולמות .

ברוך בלום . אחד מן המעטים יוצאי העיר בראילא, הקים דור בנים ובנות והעמיד שני בנים יורשים, שניהם אכרים. איש גבור כח וגבור רוח. כמה נסיונות נתנסה ועמד בכולם ולא נרתע.

יעקב אפשטיין , אחד משני הבנים שהעמיד לדור החלוצים הראשון אברהם שרגא אפשטיין הישיש. נשארו האשה האלמנה ובנים ילדים רבים, גדולים וקטנים יתומים.״מר לנו על פטירת אבינו״.

אברהם יוסף

(מכונה אלתר)

לייטנר . ״איש נכבד ויקר רוח מזקני ומחלוצי המושבה, רב פעלים, עסקן בצרכי צבור ודורש טוב לעמו לעשות צדקה וחסד״. רבות שבעה נפשו עמל ותלאה, סבל ומצוקה. ועמד האיש על משמרתו במוסדות החסד והצדקה במושבה, גומל טוב עם החיים ועם המתים.

יוסף גרף . פרשת חיים עשירה, רבת פגעים. כמה פעמים נאבק ונלחם עם שודדי דרכים, בין המושבה וחיפה, ובין המושבה ויפו. ותמיד עמדה לו זרועו החזקה. בז היה לסכנה, קופץ ראשון ללכת בשליחות להזעיק עזרה. אוהב אדמתו ושוקד עליה באהבה עד יומו האחרון.

קלמן אהרנסון . עלה אל הארץ עם הראשונים ונשא בעול כחבריו. צנוע וישר־דרך.

צבי שצמן

מן העובדים החרוצים, שעשה באמונה ובמסירות את דרכו הקשה בהר. העמיד בנים עובדים חרוצים, שומרים ירושתו באמונה.

שמואל זאב ברונשטיין . צעיר בא אל ההר עם אחיו הבכור

מרדכי צבי ברונשטיין . אכר חרוץ ושקדן, מסור לאדמתו עד יומו האחרון. ובבוא ימי רעה, ונדמה כי הקיץ הקץ על מושבם, לא רפו ידיו ולא אבדה תקוה