מלבו. ודור בנים העמיד האיש, חקלאים חרוצים ושומרי אמונים לנחלת אביהם.

אלתר זאב אידלשטיין , מקבוצת התשעה הראשונים, המיר אמת־סוחר במחרשה, הניח דור בנים ובנות קשורים באהבה לאדמתם ולארץ.

משה ריבניקר , האיש ש״רדה דבש״, נטע פרדס ואכל מפריו. גבה־קומה, איש תואר וצורה. יגע ומיוגע גם הוא כחבריו עלה על משכבו וממנו לא ירד.

ירחמיאל הלפרין , דמות נאה וחביבה, ובמצבתו חקוק: ״זה חלקי מכל עמלי״... מן הצעירים אף הוא נספח אל אחיו הבכור. בעלותו אל ההר דבק בו לאהבה. אהב את אדמתו ושקד עליה יום ולילה, ללא הפוגות וללא מנוחה. העמיד דור בנות ובנים, והוריש לדור יומן, עדות להזכיר פרשת הסבל והתלאה גורל דור־החלוצים, ומלחמתו בטרשים ובפגעי הטבע והאדם.

בן שבעים ושמונה היה במותו

שמואל שטרנברג . איש תואר וקומה — תומר חסון. אכן אין שלטון ביום המות.

אברהם ברקוביץ

מן הראשונים הנספחים לחלוצים, העמיד דור בנים, יורשי ביתו ונחלתו במושבה.

יוסף אפשטיין , האח השני. שנים רבות כהן כמוכתר המושבה. העמיד בנים מסורים למושבה ולאדמתה.

זלמן הלפרין , בן שמונים ושלש נאסף אל עמיו. איש חביב, צנוע ומתון ונוח לבריות.

נדמה שיחתו הנאה של ה״רופא״

ליב אבדיק , ונסתלק עמו חיוכו האבהי, ובפנת החדר נגנז מקל־היער, בן לויתו כל ימיו.

טוביה קרופיק , בעל הנפש היפה, איש טוב ומיטיב. בשנות חייו האחרונות הוסיף מנפשו לאמת הבנין ולכף הסידים. הרבה עבודות בנין בקבלנות השלים למען חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

ופיק״א, אך גם את אדמתו לא נטש.

שמעון גילברג . עקבות ״הימים הטובים״ נרשמו עמוק בגופו, שברוהו והכריעוהו.

יעקב גרד . בראשית דרכו על ההר שמר אמונים לאדמה. אחר כך המיר את אדמתו במסחר. את אדמתו באום־אל־תות מכר ללויטה ופתח במושבה חנות כל־בו גדולה, שספקה מכלת, חמרי בנין, לבוש ונעל. אך ״אהבתו הראשונה״ נשתמרה בו. יום יום היה קובע שעות לעבודה בחצרו, עזק וסקל, ויגיע כפיים זה, ששמר לו אמונים, חסן את גופו והגיעהו עד שיבה טובה.

זאב

(לופו)

ניימן . חסון כאלון, איש צורה, מתומר. עמו נאלם גם צליל כנורו. מתוך געגועים וכלות־נפש שמר על צלילי ״דוינה״ רומנית, זו שהשמיע על ספון האניה בדרכו לארץ־אבות. בישימון מדבר, לקול ילל תנים, בלילות ירח נוגים, מסובים בחבורה חברים־אחים, מקשיבים לצלילי כנורו של

לופו .