top of page

זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 490
42
פרק:
נפטרו רבים מן הבנים, אשר עלו אל ההר עם הוריהם בילדותם, ונשאו גם הם חלקם בעמל ובסבל:
יעקב אשכנזי , אחד משני הבנים לר׳ אפרים, אשר העמיד דור בנים חרוצים.
יצחק בונשטין , אשר אחיו הבכור מרדכי צרפו אליו לנחלתו בטנטורה, ואף הוא העמיד דור בנים לברכה.
יוסף כהן , מיצה גם הוא את כוס היגונים וזרע על סביביו שמחת חיים.
יצחק רבניקר
ואחיו
בנימין רבניקר , שנצח על התזמורת במושבה שנים רבות.
אביגדור הרשקוביץ
מטובי הבנים הצעירים, ראה בחייו כמה עולמות.
פסח אלתר גרף , אשר קיים את המלון שיסד אביו בחייו, וראה אף הוא כמה עולמות בחייו.
אבל יוצא ואבל נכנס, ואת הארון מלוה כל המושבה, מקטן ועד גדול. ביובל החמשים של המושבה נפטר הילד הראשון אשר נולד לה,
אבא פומרנץ , והניח אחריו אלמנה ויתומים רכים.
לא עצר כח
צבי אהרנסון . הרבה עמל וסבל ידע. איש אדמה מילדותו, הקדיש את מיטב שנותיו לאדמת הגליל. ימי הסער של מלחמת העולם הראשונה שברו את גופו. חסינותו וכח גופו עוד עמדו לו שנים אחדות, עד שכרע ופרש.
נפקד בלא עתו
יעקב ליבוביץ , אכר חרוץ למופת. חצרו ומשקו שמשו סמל ודוגמא לכל מבקרי המושבה. ובחצרו עדר פרות, ולול עופות גדול, ובהמות עבודה, צמד סוסים אבירים, רתמותיהם מצוחצחות, כאילו נועדו למשוך במרכבת מלכים. אהרן אהרנסון היה נוטה עם אורחיו לבקר בחצרו של יעקב ליבוביץ. כל פנה בחצר הבהיקה בנקיונה. כתלי הבית תמיד מסוידים, התריסים משוחים בצבע למשעי. העמיד דור בנים חרוצים ומסורים.
ועוד אחד מן האכרים הצעירים נפטר למנוחתו בלא עתו —
אלתר גולדשטין . עסקן חרוץ היה האיש, אחד ממספר העסקנים הצעירים, מן המשמרת השניה, ששקדו על עניני הצבור של המושבה אחרי אשר הזקינו הראשונים. הוא וישראל יהודה נידרמן וישראל לרנר נפטרו זה אחר זה בלא עתם. גם ישראל לרנר היה עסקן בעל נפש, איש מדות ונבון דבר.
אכן לויה עשו לו
לישראל יהודה נידרמן
במותו כפי כבודו ומעשיו הטובים בחייו. מבית הכנסת ועד בית העלמין הצטופפו אנשי המושבה ובני השכנים מעשרות הכפרים סביב, אשר אהבוהו אהבת־אחים. עשרות שנים שקד האיש על עניני הצבור ובכל המוסדות: במועצת הכורמים, בועד המושבה, בועד החקלאי, בהלואה וחסכון. בכולם היה הרוח החיה. בעל לב רגש ונפש מעודנת. בשליחויות רבות הלך — מטעם המושבה לפריז ומטעם אגודת הכורמים למזרח הרחוק והקרוב. בעודו צעיר עשה שנים אחדות באמריקה, ובעבודתו בבית־החרושת של דודו אבד את ידו האחת. בשיחתו הנאה כבש את לב שומעיו, ובבקיאותו בהליכות השכנים ולשונם ידע לקרב לבבות לאחוה ולאהבה. איש קומה ואיש צורה, ובעל נמוסים. במותו בלא עת אבדה למושבה אחת מן הדמויות היפות שלה.

bottom of page
