שוב אין בני אדם, אחוזי אימת מות, מיטלטלים שעות וימים בשבילים לא סלולים, לבקש מרפא לחולה.

פעמים, בסוכת ענפי הארנים הגבוהים, לעת דמדומי ערב, אחת סבתא מספרת. על אַבּוּ-ציזאר היא מספרת ועל גנזי־רפואות, המזומנים בידו בשביל חולי ישראל במדבר זמארין. בגן, על מרבדי הדשא הרך, נשתטחו הצללים, נדם קול צפור מסביב, רק קול סבתא מרטט, מפכפך. הסלסולי צחוק הם, רכים ענוגים או בכי חרישי? ״אני זוכרת

אותם

קטנים קטנים כל כך, כתינוק שנולד, מה רבה היתה השמחה במעוננו״! - רוחשות שפתי הזקנה, ועיניה נעוצות בצללים הארוכים כשקועה בהרהורים. בין עפעפיה נצנץ דוק זך, כעין צעיף דמע טהור זורח. אין זאת כי אם נזכרה את תינוקה... רבים הימים. אבו-ציזאר אף הוא איננו זה כבר, והיא סלחה לו.

שפעת ירק, עצים, גנים, חורשות בתוך זכרון יעקב ומסביב לה, מיחדים למושבה מעלות גדולות ויתרות של נוה קיץ לאמתו. מושב המקום, כמאתיים מטר מעל לפני הים, אויר הרים ואויר ים כאחד, צנת־צל בכל אשר תפנה, מושכים אליהם אורחים רבים, המבקשים להם פנת שלוה ומרגוע בימי הקיץ הלוהטים.

ועל הכל, מראה הנוף הנפלא. משתאה משתומם יעמוד אדם אל מול רוכסי ההרים האלה, המתנשאים גלים גלים, גל למעלה גל, כמשברי ים אדירים, ועינו לא תשבע מראות.

במרכזה של המושבה, למול הבנין בן הקומותים, הוא בית הועד הוא בית-הספר, מוריק גן המושבה. לא צעיר לימים הגן. עדים הם העצים האדירים, ואולם רק בשנים האחרונות נתנה המושבה דעתה עליו לשפרו וליפותו, ועשתה אותו קרן חמד, פנת יקרת. סיעו לדבר אלכסנדר אהרנסון, שהעמיד לרשות הועד תקציב קבוע מקרן מיוחדת על שם ארלנגר ואף תמך מתרומות ידו. הואיל ומספר הקיטנים הבאים אל המושבה הולך ורב משנה לשנה, הוכנס הגן כסעיף מיוחד בתקציבו של הועד. ואמנם פנת יקרת הגן הזה. גם בצהרי יום קיץ, כצאת השמש בגבורתה, האויר בגן משיב נפש. מפאת ים רוח מנשבת כל יום תמיד, ואילנות משיחים זה עם זה: אקליפטוסים אדירים, ארנים רחבי צמרת, חרובים, זיתים, ומסביב כרי דשא. מזרקה פולטת סילוני מים, ובברכה הקטנה דגי זהב מנצנצים. סוכת העצים הגבוהים אהל מועד היא לזקן ונער, טף ונשים. שיחת זקנים, צהלת ילדים, ציוץ תינוקות בעריסותיהם, ערב ובוקר וצהרים לא ישבותו.

אתה יוצא מגן המושבה ופונה ימינה. שדרת ברושים נאה להפליא, עצי נוי אדירי קומה, מורה לך את הדרך אל ״החצר כרמל״, הלא היא חלקת ההר, אשר טפחו ידי מכאל וניטה לנגה ז״ל. הגבעה נשקפת אל הים ואל משברי ההרים, והמראה תאוה לעיניים. גם פה חורשת ארנים שנמסרה ע״י הגברת פרידלנדר לרשות הצבור לצמיתות. מן הצד מתנוסס בית ההבראה ״חצר כרמל״ שברשותה של הגב׳ דורה שוורץ.