הלילה ליל ראשון של חנוכה. חושך. השמים מכוסים עננים. בטבורו של הר ״זמארין״ יושבים המעפילים ומשפחותיהם, לבותיהם נפעמים ונפשם הומיה ונסערת לקראת יום מחר. הנה יקיצו בבוקר, ולעיניהם הנחלה — נחלתם! — והיא יפה, תאוה לעיניים, כולה מוריקה, מלבלבת. שדות נטושים לאורך ולרוחב. מים חיים שוקקים בשפע. אך זאת ארץ חמדה, נחלת שדי ממרומים!

״עד אשר השיגו בשבילנו דירות — מספר אביגדור אפלבוים ביומנו — ואך נחנו מעט מטלטולי הדרך, יצאו הגברים ברגל לזמארין ולקחו עמם לחם לכמה ימים. בדרך השיגנו מטר סוחף והיינו מוכרחים ללון אותו לילה בכפר הערבי עתלית. למחרת עוד הוסיף הגשם לרדת. אף על פי כן יצאנו לדרכנו. עיפים מהליכה כל היום בגשם וברפש הגענו עם ערב לזמארין. ישבנו לנוח מעט, ואחד מן הזקנים, יצחק אהרן אפלבוים, ברך על נר שלישי של חנוכה. ביום שלישי של חנוכה דרכו רגלינו על אדמת נחלתנו. שכבנו לישון על האדמה הרטובה והקרה ושקענו בשינה עמוקה. למחרת הקיצונו עם זריחת החמה ובחננו סביבותינו, לראות ולדעת את אשר עלינו לעשות. ראינו, כי אין מקום לנו לגור בו, והערבים עדין יושבים ב״בתים״. נועצנו להעביר את העצים, ששלח הועד המרכזי עם תשע המשפחות מחיפה לזמארין, ולהקים כמה צריפים למחסה לנו. אבל כיון שכל דרך לעלות בהר לא נמצאה, העלינו את העצים עד לטבור ההר על שכמנו״.

משה קלינוף

מספר: ״ההורים ובניהם הבוגרים יצאו יום אחד מחיפה בדרכם לנחלתם. בדרך שקעו העגלות הרומיניות הכבדות ברפש. והנה ערבים באים לקראתנו. הללו העמידו פנים כאילו הם באים לעזור לנו לחלץ את העגלות השוקעות, אבל הם התחילו לגנוב את החבילות. מהרתי אני ועוד צעיר אחד לטנטורה ובקשנו עזרה מערבי אחד שדבר צרפתית. ערבים מטנטורה יצאו לעזרתנו והנסנו את הערבים, שכנראה היו מכפר טירה. באנו לטנטורה ושם לנו אותו לילה. למחרת בבוקר לוונו הערבים מטנטורה לזמארין״.

עתה, מקץ יובל שנים ויותר, אפשר לומר בודאות, כי אילו היו הראשונים בקיאים בטיבה של קרקע — לא היו נפתים לקנות נחלה זו דוקא, נחלה שכולה טרשים וסלעים. מ. מבש״ן ברשימתו ״תולדות המושב זכרון־יעקב״ (״המליץ״

תרנ״ב 1892 ) מספר: ״אנשי עול ומרמה, אשר אין עיניהם ולבם כי אם אל בצעם, השיאו את מלאכי הועד הראשי לקנות הר איתן, אשר אדמת סלעים אדמתו ואין משעול ומסילה. — — הקונים, בתומתם כי רבה ובהשענם על המאמר הקדמוני, כי ארץ־ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, האמינו לכל הדברים אשר הגידו להם המוכרים ואנשי הבינים. — -״

״— — אך כאשר חקרו העולים את כל סביבם, — מתארת את הדברים בספרה, אשר יצא לאור בארצות הברית,

בתיה רוס

— ראו וידעו כי לא יוכלו