הגרמנית בחיפה, בני וירטמבורג, את המתישבים היהודים החדשים, ואמרו כי ממנה אימת הקדחת על הסביבה כולה, וביותר בסוף ימי הקיץ... אך מי ישמע להם! החלוצים החדשים אינם רואים כל רעה ופגע במקום הזה. הם מוצאים את המקום נאה ואוירו צח, ומבריא... ויש מפרשים ואומרים, כי הגרמנים מחיפה צרה עינם ביהודים. גם דבר זה מתקבל על הדעת.

מנחלתם בזמארין רק החלק החמישי ראוי לעבוד. שאר האדמה כולה טרשים ושיחים סבוכים, גדלים פרע, אך יפים למרעה. עוד כשלש מאות דונם להם בקרבת הכפר טנטורה, בשפלה, ושם גם בארות, האוצרות בתוכן את מי הגשמים. ומאמינים הם הנלבבים, כי אדמה זו יפה לגן, גן־ירק, והבארות ישפיעו שפע מים גם בימות הקיץ. ושוב הזהירו יודעי דבר מפני אויר המקום, המוקף משני עבריו בצות, מדרום – המשכה של בצת כברה, ומצפון — בצת טנטורה. הורו באצבע על יושבי המקום, שמראה פניהם כשעוה וכרסם בין שיניהם, תפוחה מן הקדחת ומן המים הרעים, אשר מהם חליים ומארה.

אך מי ישעה לאזהרות? ההם ירתעו?

בנחלה נמצאים גם שני מעינות מים. לא הרחק מן הגבעה שעליה נטוי הכפר, מהלך עשרים רגעים מערבה, מעין אחד. אך כיון שדרך אין, רק שביל צר, כבוש ברגלי עדרי העזים, מוליך אליו, והשביל גם הוא מכוסה סלעים ושיחים, הרי הם מתנהלים לאטם וגוררים רגליהם גם מחצית השעה ויותר. מי המעיין נובעים מעמקי הבאר, והם עכורים ודלוחים, שורצים כל מיני רמשים וגם עלוקות. מן המים האלה הרועים משקים את צאנם, בהם ירחצו גופם, ומהם גם ישתו לצמאם. בפי הערבים נקראת הבאר ״ביר־אל־חנאזיר״ (פירוש: ״באר החזירים״), זכר למרבץ חזירים במקום הזה. ובאר שניה בדרומה של הנחלה והיא נקראת ״ביר־ג׳אדר״, אבל זו רחוקה יותר מן הראשונה.

חן המקום על הנחלה, ולב המתישבים הולך אחריה שבי. בסתר נפשם פנימה הולך ונרקם חלום מתוק: הנה גם אדמה להם בקרבת חוף טנטורה, פתח־תקוה לנמל בימים הבאים לטובה. אמנם, לפי שעה, אין זה אלא מקום מחבוא לסירות מפרש של דייגים, או לכלי שיט קטנים, הטוענים פחם, שהערבים שורפים בהרים — אך יום יבוא... בוא יבוא! אשרי המחכה ויגיע!

האיר השחר, פאתי מזרח האדימו. עת העבודה הגיעה.

אמיל פרנק מבירות שלח את פקידו, בראסיר מיודענו, לפקח על הסדרים. עליו בא גם אשור הועד המרכזי בגאלאץ. וכמנהל עבודה, חקלאי מומחה, שלח הועד המרכזי את

שלמה בריל . ואולם מטעם האכרים נבחר לנהל את עניני העבודה

מאיר ליב הירשקו , איש פעלים ומקובל על הכל. בראסיר, ועמו עוד שנים מן האכרים, יצאו לבירות וקנו שם 12 סוסים ועשרה זוגות שוורים.