ברסר היה לסלע המחלוקת במושב. בשלו נתפרדו האכרים לשני מחנות. רבים מן האכרים מעידים על ברסר, שהיה נותן בכוס עינו, שותה שכור, ומנהגיו עם האכרים היו רעים ומזיקים. הרעיון, אשר לשמו ובכחו התגלגלו האכרים לפנת שממה זו, רחוק היה מלבו, וכל מעשיו מעשי פקיד העושה רצון בעליו, בעל כרחו ושלא בטובתו. לעומתו התיצב מרדכי קליסטר וקשר עליו מלחמה. סוף סוף נבחרה משלחת של שני אכרים, זאב נימן והרמן פסקל, ועליהם הוטל ללכת לבירות אל אמיל פרנק ולבקש ממנו, כי יקח מהם את ברסר וישלח אחר במקומו, אדם מהוגן יותר וחובב ציון באמת.

והיתה המחלוקת מחריפה והולכת, ויצאה דבת המקום רעה ברומניה, והרוחות נסערים. הועד המרכזי ראה צורך להוציא מחברת מיוחדת, כדי להסביר ולהאיר את הדברים, להרגיע את הרוחות הסוערים ולהכחיש את ההאשמות שטיפלו עליו. מחברת זו נדפסה בשם ״ צור אבוועהר ״ או ״ עת לדבר ״: ״דברי שלום ואמת מאת אנשי הועד הראשי לישוב אה״ק״.

וזו תמצית דברי המחברת:

״-— במשך הזמן הקצר של עבודתם -— נעשה שם הרבה מאד, והעבודה מתברכת בידם. לא ראינו תועלת, לטובת העניין כולו, לחרוש ולזרוע ככל האפשר, ובמקום שאפשר, ואת כל השאר לעזוב שממה. הפקיד ברסר והמנהל החקלאי מר שלמה בריל הבינו את הדבר ומצאו, כי בשנה הראשונה מן ההכרח שהאכרים יעבדו בקומונה, כדי לסקל את גלי האבנים שנעזבו על ידי הערבים והבעלים האחרונים של האדמה. אנו ניתן אחר כך לכל אחד את חלקתו נקיה מאבנים, דבר שהיה למעלה מכחו של כל יחיד ויחיד לעשות. — – אדמת זמארין וטנטורה, שקנינו בשעה טובה כ״מציאה״, עתיד רב נשקף לה. — — אנו חייבים תודה לאדון לוי פרנק ושותפיו בבירות על שדיבר על לבנו שנתאמץ בכל כוחנו לקנות את המקום הזה, כי שעת כושר כזו לא בכל יום היא מזדמנת. — — יש לנו מכתבים מפורטים מאת האדון פרנק המעידים, שאדמת זמארין וטנטורה נקנתה לפי כל חוקי הממשלה התורכית על ידי עורך־דין אירופי, וכי האדמה היא קניננו לנצח. לא הממשלה ולא הקומונה ולא שום יחיד או פרט יכולים לערער על זכותנו זוֹ. 46 האקטים (Titters de Possessione) מונחים אצל היושב ראש שלנו מר יצחק לעבל בקופתו. — — לא קשה היה לשער, שהרבה מוזנח שם. אנו ביקשנו מאת הועדים שלא לשלוח מהגרים שאינם רגילים בחיים קשים — — ביקשנו לחכות עד שכל הדרוש יהיה מוכן. התחננו וכתבנו: אין רחמים בעבודת ישוב. פרסמנו והודענו שיש מקום רק בשביל 50 משפחות. כמה נלחמנו בועדים אחדים, ומי אשם עכשיו בכל אלה? לא עלינו תלונותיכם! אלא על הועדים שבערים השונות, שרצו לעשות ספקולציה במהגרים שלהם, ולא הרעיון הגדול היה לפני עיניהם. כל אחד ביקש להפיק את התועלת הגדולה ביותר. ״בשעת חדוה״ חתמו לנו כל הועדים והבטיחו