top of page

זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 80
9
פרק:
למראהו. ומספר לו גרופר, כי בזמארין חרדו לו חרדה גדולה, — ולכן יצא הוא לקראתו. — — ועיקרו של דבר: ״היכן צרכי האוכל״?
— כיון שלא פסקו הגשמים לא יכולתי לשאת עמי צרכי אוכל. אף החמרים סרבו לצאת מפני המטר העז. אך הנה הבאתי עמי קצת כסף. בדרכי אסור לטנטורה ואקנה מעט קמח וצרכי מזון.
— שמא יש עמך מה־שהוא להשיב נפשי? רעב אני ועיף עד מות.
הלה מוציא מכיס מעילו תפוח זהב.
— החזרת בי נשמה. קרוב הייתי להתעלף. טעם גן־עדן, טעם גן־עדן. חיתה נפשי.
טעמו של תפוח זה היה שמור בפיו ובו היה מספר כל ימי חייו עלי אדמות.
את התמונה על מצבן של המשפחות בחיפה משלים תיאורו של שמואל יעקב פרידנשטין:
״— — לא אפריז על המידה אם אומר כי גם האיש אשר לב אבן לו המס ימס כדונג ועיניו תרדנה דמעה בראותו את המחזה הנורא והאיום בבית כל אחד מהקולוניסטים האומללים האלה. לא אדבר על אלה אשר אני מכיר אותם מארץ רומניה כי חיו שמה חיים של עושר, אבל גם העניים שבהם לא שבעה כה ברעות נפשם בהיותם שמה, למצער לא ידעו זלעפות רעב. ואם חלה אחד מהם נמצאו לו קרובים שארי בשר אשר חשו לעזרתו ויסעדוהו על ערש דוי. לא כן פה, כי כל איש קודר הולך בלחץ נפשו ומצוקתו לעצמו. החולה מתהפך בציריו על משכבו ואין חש לרוחתו ולישועתו ועיניו תמקנה בחוריהן עד אשר ישיג פת לחם יבש להשיב נפש עולליו החולים כמוהו, ובביתו אין אף טפת חומץ לטבול את הפת היבשה (שלשום ביקרתי בית אחד מהם ומצאתי את כל בני הבית — שבעה במספר — שוכבים על הארץ כמתים. ואביהם האומלל בכה לפני ואמר, כי זה שלשה ימים לא בא אף מעט חמין אל פי החולים האלה.) ואין בית אשר אין בו ארבעה־חמשה חולים, אשר יפלו למשכב חליפות, זה קם וזה נופל, זה בקדחת וזה בחלי העינים. בית המרקחת אשר לחברת
כי״ח כל ישראל חברים
הוצג ככלי ריק מרוב החולים. - - אך בחלות אחד מהם לא תהיה עוד עצה אחרת כי אם לקשור אבן בצוארו ולהשליכהו הימה... — — תסמרנה שערות אנוש לראות איך הסוסים והשוורים הבאים בעגלות משמרון עומדים ומלחכים עפר האדמה ומביטים אל כל איש עובר כאילו הם מבקשים לחוס ולרחם עליהם להביא להם מעט מספוא לשבור רעבונם. ולולא היה תארם כשבע הפרות דקות הבשר בחלום פרעה, אזי כבר נמכרו להחיות נפש בעליהם. אולם כן היה מראיהם גם לכתחלה כאשר נקנו ע״י ״בעל טובה״ בעצת ברסר... — — ולבל תשאר שמרון ריקה מאדם מוכרחים לעלות בכל שבוע עשרים איש, אשר זה יום או יומים קמו מחלים, ועד אשר יבואו שמה יחלו

bottom of page
