י.

המלאך הגואל

דלות היו השמועות שהגיעו מן הגולה. ״המגיד״ מיום ב׳ תמוז

תרמ״ג 1883

הודיע, כי " - - בנוגע להקולוניא זמארין צר לנו להודיע, כי כרגע קצרה יד הועד הראשי לפעול בענין זה מחסרון כסף. אלה המתנדבים מאחב״י ברומניה עד היום היו רק מבני העם הבינונים והעניים, ועתה נלאו גם הם לתת. והעשירים שם? דוברים לרוב עשירינו בכל מקום. — — כי אם יתגדל ויתרחב דבר ישוב ארץ־ישראל (כאשר נקוה

אי״ה אם ירצה השם

למרות כל המפריעים) הלוא רק מיד

אחב״י אחינו בני ישראל

מרומניה בא לנו, יען הם היו החלוצים ממחנה ישראל והראו בפועל, כי מוכשרים אחינו לעבודת האדמה. — -״.

ובגליונו מיום י״ט אב

תרמ״ג 1883

מודיע ״המגיד״: "ועד אגודת ישוב א״י במוינשט מודיע לנו מגורל הקולוניות, אחרי תתו תודה להאנשים היקרים אשר על נדיבות קמו והתנדבו לטובת אחינו, עובדי האדמה. והנה לפי הודעתם מצאה הקולוניא זמארין חן בעיני השוע ויניציאני בהיותו בבוקרסט. הוא ידרוש מאת הועד המרכזי סך ארבעים אלף פראנק ואז ישלימו מפאריז עד מאת אלף פראנק. ובסך הזה יעמידו את הקולוניא זמארין על יסוד נכון וקיים

בעז״ה בעזרת השם . הועד המרכזי מאסף נדבות, וכבר אסף עשרת אלפים פר. בבוקרסט וששת אלפים ביאסי״.

מעשהו של ויניציאני, אשר בדרכו לפריז סר גם לבוקרסט ובא בדברים עם שני חברי הועד המרכזי יוסף אבליס ושמואל פינלס ושוחח אתם על גורל המושב זמארין — עודד גם את הרוחות ברומניה וחזק את ידיהם להגביר את הפעולה לטובת רעיון ישוב ארץ־ישראל. אמת היא, כי ויניציאני הציע לבאי־כוח הועד המרכזי לאסוף ברומניה סכום של 40,000

פר׳ פרנק

והבטיח, כי אם כן יעשו, הרי הוא מתחייב לאסוף בפריז את הסכום הדרוש כדי להשלים את הסך מאה אלף

פר׳ פרנק . ״המגיד״ בגליונו מיום י״ז אלול

תרמ״ג 1883

בשר בשורה משמחת: " הא׳ האדון

ויניציאני שלח מכתב לועד המרכזי בגאלאץ והודיעו, כי מצא עשיר אחד החפץ לקחת על חשבונו כל הקולוניא זמארין, בתנאי שהוא לבדו יהיה אדונה. הועד המרכזי נתרצה לו וענה: הן״.

הועד המרכזי קרא לאספה כללית של באי־כוח כל האגודות למען ארץ־ישראל בערי רומניה, אספה זו נתקימה בגאלאץ בימים י״ד־ט״ו אלול

תרמ״ג 1883 . מטרת האספה היתה להתיעץ ולהחליט מה לעשות כדי למלט את הקולוניא זמארין מרעתה וממצבה הנורא שבו היא נמצאת כעת״.

עשרים ושמונה אגודות שלחו את באי־כוחן לאספה. הועד הראשי הסביר את הסבות שגרמו לכשלון הקולוניא זמארין, אשר הגיעה כמעט עד לשערי האבדון. הועד לא חפה גם על שגגותיו — מחוסר נסיון בהנהלת הענין. הסבה העיקרית