״תמיד הייתי מספר בשאלה זו עם האדם המעלה, הרב כולל צדוק כהן, שהקדיש את כל חייו להגן על עניני היהודים. וסוף סוף באתי לידי החלטה, כי לשם הצלת היהדות יש לברוא בארץ־ישראל מרכזים, שבהם יוכלו להתפתח התפתחות שלמה המוסר היהודי והתרבות היהודית״.

״אך בדאגתי לעתידם לא הייתי נוטל עלי את האחריות לשלוח שמה מתישבים. הרגש ״לשוב לארץ אבות״, שנתעורר בלב חובבי־ציון, הביא מספר ידוע של יהודים מרוסיה ורומניה לעלות ולהתישב בארץ־ישראל וליסד שם מושבות קטנות, ומחוסר נסיון ומחמת המכשולים הרבים נפלו עד מהרה ברעה רבה״.

״לאחר שנודע לי מפי הרב צדוק כהן על מצבם העלוב החלטתי לבוא לעזרתם. ורק אחרי החלטה זו קבלתי את באי־כוח ראשון-לציון״.

״עלי היה להלחם במכשולים רבים, ופעמים שנדמה לי כי לא אוכל להתגבר עליהם. קודם כל, איבת הממשלה התורכית (ומשום כך העלמתי את שמי עד כמה שהיה בידי), אחרי כן תנאי הארץ הקשים, חוסר הנסיון של המתישבים, ולאחרונה — הקושי הרב למצוא מנהלים מומחים וראויים לעבודה זו״.

אין ספק, כי זכותו של הרב צדוק כהן עמדה למפעל הכושל ולאכרים האומללים, אך כפליים גדולה זכותו של ויניציאני. לו חייבים תודה חלוצי זמארין, ואף גם זוכרים לו חסדו כל ימי חייהם. הוא שחזר לפריז וספר את כל אשר ראה ושמע בארץ בכלל, ובזמארין בפרט, לרב צדוק כהן. ואת הדברים ששמע הרב צדוק כהן מפיו של ויניציאני מסר לברון רוטשילד — והדברים פעלו את פעולתם. ודמות הברון בנימין אדמונד רוטשילד הופיעה עליהם בכל הדרה כשמש מרפא.

וזכות גדולה נתגלגלה גם על ידי

דוד גורדון , שמאמריו ב״המגיד״ השפיעו על מ. ארלנגר והוא היה מוסר תכנם לברון. אין ספק, כי ארלנגר קרב את לב הברון רוטשילד למפעל הלאומי. הוא הודיע, כי הברון מקבל עליו את הנהגת המושבות, בתנאי, שיעשה כל דבר בחשאי וגם לא יקרא שמו על המפעל… יודע היה, כי הממשלה העותומנית עתידה לתת מכשולים בדרך זו, אם יוודע לה יד מי באמצע. וידיעה זו נתאמתה, ככל שאמר הברון במכתבו: ״קודם כל, איבת הממשלה התורכית״...

אכרים מספרים, כי בבקורו הראשון של הברון במושבה, השמיע בפניו אחד האכרים ואמר, כי כולם רוחשים כבוד ויקר לויניציאני שהביא להם את הברון. על זה ענה הברון מיד: ״לא, לא. הרב הכולל צדוק כהן הוא שהשפיע עלי״...

שפ״ר במאמרו המוקדש לארלנגר כותב:

״...והימים ההם ימי בכורי הרעיון הגדול והנשגב, רעיון ישוב ארץ־ישראל בידי בני ישראל. החלוצים הראשונים לציון, ויוצאי רומניה בוני המושבה שומרון, כבר הציבו להם יד בארץ הקדושה, אך הבנים האלה באו עד משבר ולא היה בהם כוח להשלים את אשר החלו מאין אונים וקוצר יד. אז שם הרב הגאון הגדול, הראש