פרק:

כה.

על משואות המעבר

שנת

תר״ס 1900

ממשמשת ובאה והיא נושאת למושבה עננים כבדים ועכורים.

בחודש אוגוסט 1899 הגיע

הא׳ האדון

מאירסון לזכרון־יעקב כבא־כוח חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) . הוא שהה במושבה ימים רבים, אך איש לא ידע לשם מה בא ומה חפצו. בחצי חודש אלול

תרנ״ט 1899

שלח מאירסון לקרוא את כל האכרים לבית הפקידות. כשנתאספו האכרים כולם הודיע להם מאירסון, כי הברון מבקש ממנו לשאול אותם, במה יוכל לבסס את מעמדם ולא יהיו זקוקים עוד לתמיכה. האכרים הסבירו להא׳ מאירסון ואמרו, כי רק אם יקבלו אדמת־מזרע יהיה מצבם מבוסס, הואיל ומן הכרמים בלבד אין להם תקוה להגיע לידי קיום של בטחון. הנה כבר נעשו בזכרון־יעקב — הוסיפו האכרים — כל מיני נסיונות במטעים, וברכה אין.

— יתנו לנו קרקע, נחרוש ונזרע ונוציא לחם מן הארץ לנו ולבהמותינו, ומצאנו חית נפשנו ללא תמיכה.

— אדמת זכרון־יעקב יכולה לכלכל 25-30 משפחות אכרים — משיב להם מאירסון, — ואתם מספרכם למעלה משמונים משפחות. קרקע אין, כי אין קרקע סמוכה לקניה. אין דרך אחרת, בלתי אם יקומו חמשים משפחות מביניכם וילכו.

— שום אכר לא יעזוב את אדמתו לעולם. העצה אחת היא: להוסיף אדמה לכל אכר כדי פרנסתו. מן ההכרח הוא, שהברון יתור אחרי קרקעות בסביבה בשביל האכרים, שנפשם קשורה בנחלתם וישוב הארץ הוא כל מאוים. אם כה ואם כה איש לא יעזוב את נחלתו.