פרק:

״בשנת

תרס״ג 1903

פרצה מגפת החולירע בכפרים הערבים אשר בסביבתנו, בחדשי סוף הקיץ (והמגפה נמשכה יותר משלשה חדשים). ועד המושבה קרא מיד לאספה כללית של האכרים והתושבים במושבה להתיעצות. בחרו בועדה בת 9 איש ובראשה ד״ר סוסקין. העמידו שומרים סביב המושבה להשגיח שלא יכנס למושבה איש מן החוץ, ובכל לילה הוחלפו המשמרות. מבקר מיוחד נתמנה לפקח על השומרים פן יחטפו שינה ויתרפו במשמרתם. כמה משפחות ידועות מחיפה באו וישבו בהרים, מאחר שנמלטו מחשש המגפה, בבקשן לגור במושבה עד יעבור זעם. הועדה התיעצה עם הרופא והחליטה להשיב את פניהן. הן הוכרחו לחזור לחיפה. תחת פקוחה של הועדה נכללו גם בת־שלמה ושפיה. והנה נודע לועדה, כי שתי הבנות הנ״ל אינן מקפידות על כללי החומרות וההוראות שקבעו, והן הוזהרו על כך. ומאחר שגם אחרי כן לא הקפידו כל צרכן, חל ההסגר גם עליהן. המגפה ארכה כשלשה חדשים. וב״ה כי אף נפש אחת ממושבתנו לא נפגעה מן המגפה״.

מקץ שלשה חדשים חלפה הסכנה וההסגר הוסר. המושבה נפתחה לכל יוצא ולכל בא.