פרק:

כט.

בדרך לעצמאות

השינויים העצומים, שבאו מקץ עשרים ושתים שנה של עבודה ועמל, סבל ומצוקה, מבשרים נחמה ותקוה טובה. בכל הפעולות ובכל ענפי החיים ניכרת יד השינויים האלה. ומתוך תקוה זו נושאים האכרים בסבל שיעד להם הגורל בנחלת־השדה החדשה, בבורג׳ ובמראח.

כי יש שכר לפעולתם, זאת חזו עיניהם: הנה דור בנים קמו להם, חזקים ומחושלים, עושים ימים ולילות בשדמות בורג׳ ומראח — והם תקותם. אם לא האבות עצמם יזכו ליום הגדול שיבוא עם העצמאות — יזכו בניהם. ואשריהם וטוב להם גם הם בזכרם, כי עשו שליחותם לדור.

חזון רוחם קם והיה. מושבתם מתנוססת על ההר לתפארה. מתוך אדרת היקר, שפעת העצים והירק, העוטרים עליה סביב, היא מצהילה אליהם פנים יום יום, מנחמת על ימים עברו, מעודדת לימים יבואו. ואם עדין לא תם הסבל, הנה כנגד מדת פורענות — מדת טובה, כנגד אסון — ששון, אור וצל משמשים חליפות, וברוך הנותן ליעף כח.

*

״הכורמים שרויים בצער — מסופר ב״השקפה״ מיום כ״א אייר

תרס״ד 1904

— מפני הסכנה הגדולה המרחפת על כרמיהם בימים האלה: תולעים פשטו במספר רב על הכרמים ואוכלים בכל פה את עלי הגפנים בראשית צמיחתם, ונקל לשער מה רב הנזק אשר יסבו. הכורמים ובני ביתם ותלמידי בית־הספר ותלמידי בלקינד משפיה יצאו לקראת המזיקים וידי כולם עסוקות עתה לאסוף את התולעים ולהשמיד אותם בעוד מועד. הכרמים מלאים אנשים, נשים וילדים, וכולם עובדים בחריצות, והילדים בפרט מצטינים בזריזותם במלאכה זו. חפור יחפרו באצבעותיהם כשנים