פרק:

*

״ביום 5 לחודש פברואר 1909 — רושם ביומנו ירחמיאל הלפרין — נוסדה חברת האחריות לביטוח בהמות. בי״ט ניסן

תרס״ט 1909

הגיעו אלינו האורחים ד״ר רפפורט וד״ר בליץ מברלין והא׳ סלים סלאח (חובב היהדות) מברלין.

במוצ״ח במוצאי חג

פסח נאמו בבית־העם. ב־21 באפריל 1909 חגגו במושבתנו את חג הקונסטיטוציה התורכית. נערכה חגיגה גדולה ונהדרה. הוזמנו אורחים רבים מן הממשלה בחיפה וגם מן הכפרים אשר בסביבה. אלה האחרונים הביעו את תודתם לאנשי המושבה על העונג הגדול שהסבו להם. ביום שני

ר״ח ראש חודש

אלול

תרס״ט 1909

נתקיימה בזכרון־יעקב האספה של הסתדרות המורים בא״י. האספה נמשכה שלושה ימים. בשלישי לדצמבר 1909, ז׳ טבת

תר״ע 1910 , באו אלינו

הא׳ האדון

פראנק וגלוסקין ושטרקמט לסדר את עניני הכרמים.

הא׳ האדון

גלוסקין אמר בנאומו, כי היינות של זכרון הם גרועים ולכן אין להם מהלכים בשוק. נקראה אספה כללית והוחלט לעקור חלק גדול מן הכרמים ולהרכיב ענבים שחורים. אחדים מן האכרים החליטו לעקור את הגפנים לגמרי והודיעו את החלטתם זו בכתב לא׳ גלוסקין ופרנק וגם דרשו להשיב להם את דמי הנזק. ואולם

הא׳ האדון

גלוסקין ופרנק לא הסכימו לכך. ב־25 לחודש מרץ 1910 יצאה ועדה לראשון־לציון בדבר עקירת הכרמים. האיחוד עם ראשון גרם לנו יסורים רבים. פעם קבלנו פקודה שלא נעקור אפילו גפן אחת ופעם נתקבלה גזירה להרכיב את הגפנים בענבים שחורים. אחר זמן קצר פקדו עלינו לעקור חלק גדול מן הכרמים. ב־3 לחודש אפריל 1910 בא שטרקמט כדי להחליט בדבר עקירת הכרמים. באספה כללית חתם כל אחד מן האכרים את חלקת הכרמים שהוא מסכים לעקור, מי חמשים למאה ומי שלושים למאה. ויבקשו מאת הפקידות לשלם להם את דמי העקירה והנזקים. רק חמשה כורמים החליטו שלא לעקור כלום. באותו חודש הוכרחו כל החתומים לעקור את כרמיהם לפי הכמות שנרשמה. ועדה מיוחדת נשלחה מראשון־לציון להשגיח על העקירה. הם הלכו ומנו את מספר הגפנים שנעקרו״.

והנה הם עוקרים האכרים, עוקרים כרמיהם, שטפחום במסירות־נפש ובאהבה, אבל אמונתם חזקה, כי יום יבוא, ויקוים בהם: ״עוד תטעו כרמים בהרי שומרון, נטעו נוטעים וחללו״. לבם סמוך ובטוח, כי כרמים יפים תעטה אדמת ההר שלהם, ויינם יהיה לשם ולתהלה בארצות.